Berakhoth
Daf 49b
תַּמָּן תַּנִינָן סוּכָּה שִׁבְעָה כֵּיצַד. גָּמַר מִלֶּאֱכוֹל לֹא יַתִּיר אֶת סוּכָּתוֹ אֲבָל מוֹרִיד הוּא אֶת הַכֵּלִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רַב חִייָא בַּר אַשִּׁי בְּשֵׁם רַב צָרִיךְ אָדָם לִפְסוֹל סוּכָּתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל קִידֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְנִמְלַךְ לֶאֱכוֹל בְּבַיִת אַחֵר צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא מִי שֶׁסּוּכָּתוֹ עָרֵיבָה עָלָיו מְקַדֵּשׁ לֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעוֹלֶה וְאוֹכֵל בְּתוֹךְ סוּכָּתוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין וְלֹא פְּלִיגִין. מַה דָּמַר רַב כְּשֶׁלֹּא הָיָה בְדַעְתּוֹ לֶאֱכוֹל בְּבַיִת אַחֵר. וּמַה דָּמַר שְׁמוּאֵל כְּשֶׁהָיָה בְדַעְתּוֹ לֶאֱכוֹל בְּבַיִת אַחֵר. אָמַר רִבִּי מָנָא אַתְיָא 49b דִשְׁמוּאֵל כְּרִבִּי חִייָא וּדְרִבִּי הוֹשַׁעְיָא כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי.
Traduction
On a enseigné ailleurs (457)(Suka 4, 5). Dans l'exposé suivant, on démontre quand il faut redire les bénédictions.: Si l’on ne doit rester dans la suka que sept jours justes (458)''Il est dit: '''' vous resterez sous la tente sept jours '''', tandis que la fête dure huit jours.'', qu’en fait-on pour le dernier jour? Après le repas du septième jour, on ne doit pas défaire brusquement la suka, mais descendre peu à peu tous les ustensiles, à partir de l’après-midi, afin de pouvoir honorer sans gêne chez soi le dernier jour. R. Aba bar-Cahana ou R. Hiya bar-Ashé dit au nom de Rav: Il faut rendre la suka impropre au service avant la nuit (pour bien montrer que l’on ne s’en servira plus). R. Josué ben-Levi dit qu’il suffit de sanctifier dans sa maison le dernier de fête. R. Jacob bar-Aha dit au nom de Samuel, que si l’on a fait la sanctification dans une maison (459)''(Soucca 4, 5); B., (Pessahim 101a).'' et que, réflexion faite, on aille ailleurs pour manger, il faut recommencer la formule (à cause du changement de place). R. Aha, R. Hanina et R. Oshia disent, au nom de Rav que, si l’on se plaît dans la suka, on fait le soir la sanctification de la fête chez soi, et l’on peut aller manger dans la suka (malgré le déplacement, on ne recommence pas la bénédiction). Toutefois, dit R. Abin, Rav et Samuel ne sont pas en discussion.Rav (qui n’exige pas de recommencer) ne parle pas du cas où l’on songe à manger ailleurs, et Samuel parle explicitement de ce cas. R. Mena, au contraire (qui n’établit pas de distinction dans la préméditation) dit que Samuel se conforme à l’avis précité de R. Hiya, et Rav à celui de R. Josué ben-Levi. – En somme, dit R. Amé, cela prouve (pour notre sujet) que l’on est divisé sur la question des fruits (il faut que chaque invité les bénisse avant de les manger).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. פ' לולב וערבה:
לא יתיר את סוכתו. לסותרה ושהרי כל היום חובתה:
אבל מוריד הוא את הכלים. הנאים והמצעות נאות שהעלה לתוכה מפני כבוד י''ט האחרון שיראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו בלילה:
צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. אם הוא רוצה לסעוד בסוכה גם בלילי י''ט האחרון אז צריך לפסול הסוכה מבעוד יום באיזה דבר הפוסלה שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בי''ט האחרון:
צריך לקדש בתוך ביתו. אפילו הוא רוצה לאכול בלילי י''ט האחרון בסוכה מכל מקום לקדש צריך דוקא תוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה:
קידש בבית זה וכו'. צריך לקדש פעם אחרת בבית שהוא אוכל דאין קידוש אלא במקום סעודה:
ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יהושעיא בשם רב. כצ''ל וכן בסוכה שם גריס בהא בשם רב אלא דגם התם חסר ר' יהושעיא בהאי מילתא ומוכרח מדלקמן דגרסי' להו לתרוייהו מי שסוכתו עריבה עליו ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכו' ופליגי ר' אבין ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל ר' אבין קאמ' דלא פליגין רב ושמואל דמה דאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו וכו' אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר. כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש והוא בית אחר מהבית שהוא אוכל אח''כ אלא דעתו היה על אותו הבית בעצמו שהוא אוכל עכשיו והלכך קאמר דיכול לכתחילה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה דאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה:
ומה דאמר שמואל. אם קידש בבית זה וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר לא בבית שהוא אוכל עכשיו אלא שהיה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שהוא אוכל ואח''כ נמלך הוא לאכול בבית שהוא אוכל הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת קידוש לא היה בדעתו על אותו הבית:
א''ר מנא. לא היא דהא ע''כ הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל ר' חייא בר אשי בשם רב דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אלמא דאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י''ט האחרון אלא צריך שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל שם ואלו להאי לישנא דר' יהושעיא בשם רב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' א''כ ע''כ דס''ל דא''צ לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכה והגע עצמך דאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יקדש ויאכל במקום אחד אלא ודאי דפליגי דמר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' יהושעיא בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא דהכי הוא דאתייא דשמואל דס''ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כר' חייא דאמר משמיה דרב דאין לו תקנה אחרת לאכול בלילה בסוכה אם לא שפוסלה מבטוד יום ואז יקדש ויאכל שם:
ודר' יהושעיא. משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא וא''צ לפוסלה אתיא כר' יהושע בן לוי דאיהו נמי קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש''מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בלישנא דר' יהושעיא משמיה ודשמואל פליגי לדינא בקידוש ודלא כר' אבין כך היה נראה לפרש להא דרב מנא דודאי לדידיה לא ס''ל הא דרבי אבין דקאמ' ולא פליגין דהא קאמר אתיא דשמואל וכו' וא''כ פליגי אלא דקשה מאי שייכות האי סוגי' דסוכה להכא ולא אית בה שום איידי דלנקוט לה וכן הא דר' אמי דבתרי' אינו מובן כלל לפי פי' זה הלכך נראה דר' מנא אדר' חייא ודריב''ל דריש הלכה קאמר והכי פירושא דלמאי דתני רב חייא לעיל דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אינו מברך לכולם אלא בהסיבו דוקא ואתיא דשמואל כוותיה דקאמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת וטעמא משום דבעל הבית הוא המקדש ובודאי בקידוש עצמו אין כאן ספק שמוציא כולם אלא דבברכת יין דקידוש דפוטר את היין שבתוך המזון ג''כ הוא מברך לכולם והשתא לר' חייא דבעי הסיבו דוקא אפי' לבעל הבית א''כ על כרחך דצריך לקדש בבית שאוכלין בו דשם הוא שייך ההסיבה והקביעות וא' מברך לכולם אבל לריב''ל דקאמר לעיל דדווקא באורחין היא מתני' אבל בעה''ב לעולם הוא מברך לכולם ואפי' בלא הסיבו א''כ יכול הוא לקדש בביתו ושם מוציא את כולם בין בקידוש בין בברכת יין ויכול הוא לאכול עם ב''ב בסוכה ושוב א''צ ברכה אחרת על היין והיינו כר' יהושעי' משמי' דרב וזה הפירוש הוא הנכון בהא דרב מנא והשתא שפיר נמי שייכא הא דר' אמי דלקמיה:
זאת אומרת שנחלקין בפירות. שמעינן השתא ממילתיה דרבי מנא דמוקי פלוגתייהו דשמואל ודרב יהושעי' בהך פלוגתא דר' חייא ודריב''ל בדינא דמתני' דהכא בענין אי בעל הבית בעי הסיבה שיברך הוא לכולם א''כ זאת אומרת שנחלקין הן גם בפירות וכלומר דלא תימא דוקא פת בעי הסיבה אבל פירות ויין בכלל וכן שאר דברים לא בעו הסיבה ולעולם אחד מברך לכולן אלא דאינהו נמי בעו הסיבה דהא מדקאמר רבי מנא דטעמא דשמואל משום דס''ל כר' חייא ור' יהושעי' כריב''ל וכדפרישית ש''מ דאף יין בעי היסיבה ולאו דוקא יין אלא ה''ה פירות ושארי דברי' ונחלקין ר' חייא וריב''ל בבעל הבית בתוך ביתו ביין ופירות כמו דנחלקין הן בפת דסתמא דמתני' בפת איירי ועלה קאמרי דדין יין ופירות כמו פת הוא ובבעל הבית חלוקין הן:
שָׁאֲלוּ אֶת בֶּן זוֹמָא מִפְּנֵי מַה בָּא לָהֶן יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. אָמַר לָהֶן מִפְּנֵי שֶׁאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה פָּנוּי. אָמַר רִבִּי מָנָא הֲדָא אָֽמְרָה אֲהֵן דְּעָטִישׁ גַו מֵיכְלָא אֲסִיר לְמֵימַר ייַס בְּגִין סַכַּנְתָּא דְּנַפְשָׁא.
Traduction
On a adressé à Ben-Zoma cette question (460)Tossefta, ch. 4.: Pourquoi, lorsqu’on apporte du vin au milieu du repas, chacun doit-il dire isolément la bénédiction? -C’est que, répondit-il, le gosier en plein (et il ne pourrait répondre amen). C’est une preuve, dit R. Mena, que si, pendant le repas, on entend éternuer, il est interdit de souhaiter une bonne santé iasi'' à cause du danger (car, en parlant, il pourrait entrer de la nourriture dans la trachée).
Pnei Moshe non traduit
שאלו את בן זומא וכו'. תוספתא שם:
אהן דעטיש גו מיכלא. מי שנתעטש בתוך הסעודה אין לומר לו יום יהי לו לאסו ורפואה בשביל סכנת נפש שלא יחנק מתוך שאין בית הבליעה פנוי שהרי אפי' לאמן אמרו שלא יענה בתוך הסעודה מפני הסכנה:
Berakhoth
Daf 50a
משנה: אָכַל תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְרִמּוֹנִים מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ. רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲפִילוּ אָכַל שֶׁלֶק וְהוּא מְזוֹנוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. הַשּׁוֹתֶה מַיִם לְצָמְאוֹ אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת.
Traduction
Si l’on a mangé des raisins, des figues et des grenades, on dit ensuite la bénédiction en trois sections, selon R. Gamliel; les sages prescrivent une seule formule résumant les trois. R. aqiba dit: Même après avoir mangé un légume vert, qui forme le repas, ont dit les trois bénédictions; si l’on boit de l’eau pour étancher sa soif, on dit: ''Que tout existe par sa parole''; R. Tarphon dit: ''Créateur de beaucoup d’âmes et de leurs besoins''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מברך עליהן שלש ברכות. דסבירא ליה לר''ג דכל שהוא משבעת המינין מברך אחריו ג' ברכות דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא על כל שבעת המינין המוזכרים לעיל בפרשה ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר ההר הטוב הזה:
וחכ''א ברכה אחת. והיא מעין שלש ברכות ועל ענבים תאנים רמונים וזיתים ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם על הארץ ועל הפירות ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה וכן האוכל בח''ל מפירות א''י וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן וחותם כשאר ברכת פירות ז' מינין על הארץ וכו' ועל כל דבר הנעשה מחמשת מינין דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה:
אפילו אכל שלק. של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך עליו ג' ברכות דואכלת ושבעת על כל מאי דאכיל קאי והלכה כחכמים שאין מברכין ג' ברכות אלא על הלחם בלבד ועל שבעת המינין מברך ברכה אחת מעין ג' ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונם פי' חסרונם כמו לחם ומים שא''א להתקיי' בלתי הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים ולא נבראו כ''א לתענוג ולתוספת טובה ומפני שיש בברכה זו שני ענינים הוי ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך כדאמר הכא לעיל בהלכה א' שחותם בא''י חי העולמים:
השותה מים לצמאו. דוקא לצמאו אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך כלום:
ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן. מברך לפני שתיית המים ואין הלכה כר''ט אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות:
משנה: הֶבִיאוּ לְפָנָיו מְלִיחַ וּפַת עִמּוֹ מְבָרֵךְ עַל הַמְּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת שֶׁהַפַּת טְפֵילָה לוֹ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא עִיקָּר וְעִמּוֹ טְפֵילָה מְבָרֵךְ עַל הָעִיקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵילָה.
Traduction
Si l’on apporte d’abord des salaisons, puis du pain, et que l’on récite la formule pour la salaison, cela dispense de celle du pain, qui n’est là qu’un accessoire. Voici la règle: Si un accessoire accompagne le principal, c’est pour ce dernier qu’il faut dire la prière.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מליח. כל דבר מליח:
שהפת טפילה לו. מוקמינן התם להמתני' באוכל פירות גינוסר שנו שהן פירות מתוקין ביותר ואוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב מתיקות הפירות ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל עמו הפת והמליח לבדו הוא העיקר והפת טפילה לו:
הלכה: רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן מַתְנִייָתָא עַד שֶׁלֹּא לָֽמְדוּ סְעוּדַת מְלָכִים וּבִמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין אֶת הַמְּלִיחַ עִיקָּר. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶת הַמְּלִיחַ עִיקָּר לָא בְדָא. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב פִּיתָּא וּפֵירוּר אוֹמֵר עַל הַפֵּירוּר בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין אֶת הַפֵּירוּר עִיקָּר. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶת הַפֵּירוּר עִיקָּר לָא בְדָא. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ שְׁקִיזְמִי וּפִיתָּא אוֹמֵר עַל הַשְּׁקִיזְמִי בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין אֶת הַשְּׁקִיזְמִי עִיקָּר. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶת הַשְּׁקִיזְמִי עִיקָּר לָא בְדָא.
Traduction
R. Simon ben-Nahman dit, au nom de R. Yonathan: L’avis de la Mishna a seulement une valeur effective, aussi longtemps que l’on n’a pas connaissance des festins royaux et que la salaison fait le mets principal (463)Observation gastronomique de quelqu'un qui prend le pain en accessoire.; mais, dans le cas contraire, il n’y a pas de règle fixe. R. Jérémie dit, au nom de Rav, que si l’on mange du pain et des légumes ensemble, on ne prononce la bénédiction pour le légume que si c’est le principal. R. Simon dit, au nom de R. Simon ben-Lakish, que si l’on mange du pain et des sucreries, xusma, on dit la bénédiction pour ces dernières, si elles forment le principal; mais, au cas contraire, il n’y a pas de règle déterminée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' עד שלא למדו סעודת מלכים. שלא היו רגילין לאכול למעדנים ועיקר סעודתן היה דבר מליח. כגון דגים מלוחים וכיוצא בהן ולהן אמרו שהמליח הוא העיקר שלא היו אוכלין הפת כ''א מעט לתקן בפיהם המליח אבל במקום שאין עושין עיקר מדברים מלוחים לא בדא אמרו דינא דמתני':
פיתא ופרור. היו לפניו פת ומין מאכל שעושין מפרורי הפת כגון בשמן וכיוצא בו ובטל מהן תואר לחם מברך על הפירור במקום וכו':
שקיזמי. הוא מאכל העשוי משקדי' ומעט קמח ותבלין:
מַה בֵּין מוּגְמָר וּבֵין יַיִן. מוּגְמָּר כּוּלָּן מֵרִיחִין. יַיִן אֶחָד הוּא טוֹעֵם. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה מוּגְמָר כֵּיוָן שֶׁהֶעֱלָה עָשָׁן צָרִיךְ לְבָרֵךְ. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא מִיבְדּוֹק לְרִבִּי זְעִירָא. אֲמַר לֵיהּ כֵּיצַד הוּא אוֹמֵר עַל שֶׁמֶן עָרֵב. אֲמַר לֵיהּ אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בְּשֶׁמֶן עָרֵב. אָמַר לֵיהּ אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. יִצְחָק בַּר אַבָּא בַּר מְחַסְיָה וְרַב חֲנַנְאֵל הֲווּן יָֽתְבִין חַד אֲמַר בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. וְחָרָנָא אֲמַר בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן רֵיחַ טוֹב בְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ. מָתִיב מַן דָּמַר בְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ לְמָן דֵּמָר בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. וְכִי עֵצִים הֵן. אָמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב וַתִּיטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ. וְכִי עֵצִים הֵן. סָֽלְקִין לְבֵית רַב וְשָֽׁמְעוֹן רַב חוּנָא בְּשֵׁם רַב אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. גָּנִיבָא אָמַר 50a שֶׁמֶן לְזוּהֲמָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. אָמַר רִבִּי יוּדָן אֲפִילוּ קָווִי לְתוֹךְ יָדוֹ. רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חוּנָא בְשֵׁם רַב הַמְּרַבֵּץ אֳלֵינְתִּית בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. אָמַר רַב חִסְדָּא עַל כּוּלָּן הוּא אוֹמֵר אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בַּעֲצֵי בְּשָׂמִים. בָּר מִן אֲהֵן מוֹסְכִין דְּיֵימַר אֲשֶׁר נָתַן רֵיחַ טוֹב בְּמִינֵי בְּשָׂמִים.
Traduction
Pour les épices et parfums, un seul dit la bénédiction'' Quelle différence y a-t-il entre les épices et le vin épicé, pour lequel il arrive parfois que chacun fasse la bénédiction? -C’est que tout le monde peut sentir à la fois les bonnes odeurs, même en mangeant, tandis qu’il n’en est pas de même pour le vin qu’un seul goûte (461)Chacun ne le boit qu'à son tour.. R. Zeira dit, au nom de R. Jérémie, qu’il faut faire la bénédiction pour les épices dès que leur fumée monte. R. Jérémie, voulant interroger R. Zeira, lui demande: Quelle bénédiction fait-on pour l’huile parfumée? Il répondit qu’il faut dire: ''Béni soit celui qui a donné une odeur agréable à l’huile parfumée'', ou, selon d’autres, ''aux bois de senteur''. Isaac bar-Aba bar-Mehasia et R. Hananel se trouvant ensemble, l’un dit la formule: ''Béni soit celui qui donne une odeur agréable aux bois de senteur,'' et l’autre dit: ''Béni soit celui qui donne une odeur agréable à la verdure des champs''. Ce dernier objecta au premier: Sont-ce là des bois? Comment alors pouvez-vous les nommer ainsi? – On les appelle ainsi, de même qu’il est dit (Jos 2, 6): elle les avait cachés dans des chènevottes de lin ts, qu’on appelle aussi bois. On se rendit auprès de Rav et de Simon (pour avoir une solution). R. Houna répondit, au nom de R. Ashé, qu’il faut dire: ''Béni soit celui qui donne une odeur agréable aux bois de senteur''. Gueniba dit que, pour l’huile servant à enlever la sueur (à nettoyer les mains), on est dispensé de dire la bénédiction, et même, selon R. Judan, si celles ne sont que condensées en sa main, (en bouquet). R. Helbo et R. Houna disent, au nom de Rav, que la bénédiction est inutile si l’on fabrique chez soi du liniment (linteum, pour la bonne odeur: un composé de vin, d’huile et d’eau). R. Hisda dit que, pour tous ces objets, on dit la formule: ''Béni soit celui qui donne la bonne odeur aux bois de senteur (462)Babli, même traité, fol. 43b.'', excepté pour le musc (muscus), pour lequel on dit: ''Béni soit celui qui donne une bonne odeur aux épices''.
Pnei Moshe non traduit
מה בין מוגמר ובין יין. כלומר דמדייק מדלא מחלק במוגמר כמו דמחלק ביין דעל היין שבתוך המזון כל א' וא' מברך לעצמו ועל המוגמר סתמא קאמר והוא אומר וכו' דמשמע דלעולם אחד מברך לכולם ואע''פ שהביאו להמוגמר בתוך הסעודה ממש:
מוגמר כולן מריחין. כלומר כולם מריחין כאחד ושייך ברכה אחת לכול' אבל יין אחד הוא טועם כל א' וא' לעצמו ולפעמים זה טועם אחר זה וצרי' לכל א' וא' ברכה מיהו יין שלאחר המזון הואיל ויכולין לכוין לברכת א' מהן ולענות אמן א' מברך לכולן:
כיון שהעלה עשן. אע''פ שעדיין לא הגיע הריח אצלו צריך לברך:
בעא מיבדוק. רצה לנסות אותו בשאלה זו:
והכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכי עצים הן. אלא משום דהן בגבעולין ונראין כעצים וה''נ כן:
שמן לזוהמא. נתן שמן לידו להעביר הזוהמא אינו צריך לברך דלאו הנאה מיקריא:
ואפי' קווי לתוך ידו. שנתן שמן הרבה ונקוה בידו. א''נ אפי' הזוהמא נקוית ונדבקת לתוך ידו אפ''ה אינו אלא להעביר בעלמא:
המרבץ אלינתית. ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפ''ה אינו צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח:
בר מן אהן מוסכין. והוא המוסק שהוא מזיעת חיה ידוע פיזם בל''א שאומר עליו אשר נתן ריח טוב במיני בשמים דלאו עץ ולא עשב הוא אלא מין הבושם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source